contact us

Use the form on the right to contact us.

You can edit the text in this area, and change where the contact form on the right submits to, by entering edit mode using the modes on the bottom right.

2 Ha-Shfela St
Tel Aviv-Yafo, Tel Aviv District
Israel

+972507652260

BLAH

ReDot.

Ohad Benit

כבר שבוע עבר.
כבר שבוע שאני רוצה לספר על החוויה המעצימה שעברתי בטאיוון ואני פשוט לא יודע מהיכן להתחיל אז הנחתי לזה. 
הנחתי שיום יבוא וכל דבר בעיתו. והנה הגיע העת.
ואני במלחמות עם עצמי, מה לכתוב בכלל על הדבר הזה, מה לספר? מה חשוב יותר ומה פחות? 
מה בכלל מספרים על דבר כזה, בעיר כלכך רחוקה שלא דוברת את השפה 
(גם לא הבינלאומית).
הנסיעה הזאת כללה כלכך הרבה דברים והיא חוויה כוללת שבתוך עצמי התחלקה לשתיים ומצד שני לא התחלקה בכלל. 
לנסיעה הזאת נסעתי לראשונה באופן הכי ספונטני ואולי גם לא צפויי עם אחי האהוב Itay Benit ועם אבא שלי לבד. שכבר עצם העניין הזה זה דבר שונה ומיוחד. ובטח לטאיוון. ובטח למשך זמן שכזה.
היה בזה אלמנט של גאווה עצמית שלא קשורה לeמה, איפה, ולaמה, בכך שאני נוסע עם הגברים התומכים של חיי. 
ואנחנו נוסעים לתערוכה בה אני מציג מגוון מוצרים של השנתיים האחרונות. 
טאיוון הזויה ומיוחדת, וניכר בה הרצון להכנס לתוך עולם העיצוב והעשיה היצירתית. 
ביום ההרצאה שהעברתי ל 60 טאיוונים. הגענו למתחם מרהיב שהיה בעבר מפעל טבק ענק שהפך עצמו ל creative park. 
חנויות קטנות של מעצבים צעירים, תערוכה יפנית מהיפות שראיתי בחיי ותערוכה אחת ישראלית של 50 מעצבים מכל תחומי העיצוב שממלאת אותך פתאום בתחושה עילאית.
אני זוכר שכשנכנסנו לחלל התערוכה, נחשפנו למבנה ולכל עבודות העיצוב שהוצגן שם. אותי, העבודות שלי פחות ענינו (בכל זאת אני מכיר אותם כבר לא מעט זמן) הסתכלתי על אבא שלי וראיתי את ההתרגשות שלו. את הגאווה שלו. את העיניים הבורקות למרות שעות השינה המעטות. 
ואת אולי האמירה העצמית שהוא לא אמר אבל אני יודע שאותה הוא חושב אבל פתאום זה היה ברור: הבן שלי משהו. אני חושב שעצם זה היה שווה את הנסיעה. רק בשבילו. רק בשביל שהוא יראה ויבין פתאום באמת מה אני עושה עם השטויות שלי בסטודיו הקטן מרחק אלפי קילומטרים משם. ואיך מרחוב השפלה השפל הזה שבת״א דברים קורים. זה נתן לו נחת והוא הצטלם לצד הדברים כאילו הם פרי יצירותיו. 
הם פרי יצירותיו חד משמעית!
ואני בכל הזמן הזה מביט בו, אבל בו זמנית מרוגש מעצם המעמד בעיקר כי אני עוד מעט הולך לדבר שעה וחצי באנגלית, ולהעביר בזמן הזה את כל מה שמתחולל לי בראש, וזאת ע״י פירוק תהליכי העיצוב שלי לתוך מתודה מסודרת שהיא בעצם אפעם לא מתודה. 
רק בגלל האהבה שלי אני עובד בצורה מאוד אינטואיטיבית. 
מה שמרגיש לי אני עושה. העיקר שזה יאמר משהו. העיקר שזה יעשה משהו למישהו. יגרום למישהו לחשוב משו או לצרוח בחזרה. הכל מקובל עלי.
ואז הרגע הגיע. 
מתחילים. 
בהתחלה הקול קצת רעד. כל ניסיון לעשות איזושהי חזרה מראש הלך לטימיון. 
(רק לשם הכנות עשיתי חזרה אחת בבוקר ההרצאה על איתי)
והדיבור התחיל לשטוף אותי. 
אני מדבר מציג ועוצר ונותן למתורגמנית לתרגם להם את הראש שלי. 
מדבר ועוצר. 
אני רוצה לקוות שהם כולם הבינו. הבינו מאיפה אני בא ולמה אני עושה את זה. בשעה וחצי להתחיל לספר עולם ומלואו זאת משימה לא קלה.
אבל היה מדהים. היה פשוט מדהים. 
בסוף ההרצאה נתנו זמן לשאלות. 
ואז משהי שאלה (לאחר תרגום): ״הראית פה כלכך הרבה דברים והראית גם איך אתה חושב ורואים שאתה לא עוסק במשהו אחד בלבד. אבל מאיפה כל הדברים האלה צומחים לך בראש מלכתחילה?״
אז נתתי לה את התשובה הכי פלצנית בעולם הרי אין יותר פלצן ממני: 
״אני חושב שכשתהי מעצבת/יוצרת את תדעי, את תביני מאיפה זה בא ומה מניע אותך״ 
היא צחקה. כולם צחקו. גמאני. איזה פלצן.
אבל אני לא באמת פלצן. זה רק הדמות שבניתם לעצמכם בראש! 
ואז פירטתי לה במדויק איך אני עובד כאל מעצב/כיוצר/כאמן ואיך צומחים לי הדברים בראש אבל בעיקר בלב. והסברתי שבעיצוב/אמנות בעיניי הכי חשוב זה הזיהויי. 
לזהות. 
לא בעיות ולא צרכים כי מושגים אקדמאיים כאלה כבר לא ברי זמננו. 
אלא לזהות מה יש לי לומר על משהו. ומה הדעה שלי לגביו ובאילו אמצעים אני יכול להעביר את המסר שלי בצורה הטובה ביותר. כזאת שתמצא מכנה משותף וכולם כולל כולם יבינו גם הפלצנים אבל גם אנשים כמוני. פשוטים.

משם קפיצה קלה להונג-קונג כי אם כבר אז כבר..
והלאה. לדבר הבא. אני כבר פה.

אז תודה אבא ואיתי. תודה שהייתם ליוותם הייתם חלק אתם תמיד חלק.
(אבא לך אני אגיד את זה בארבע עיניים)

video Block
Double-click here to add a video by URL or embed code. Learn more.